האם בכל עבירה המקימה חזקת מסוכנות יש להורות על מעצר עד תום ההליכים?

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין יוסף רועי אטיאס

אחת העילות להבאת חשוד למעצר הינה חזקת המסוכנות: עד כמה היותו של אדם משוחרר באותה עת של החקירה, מסוכנת לציבור או אף לעצמו וכן אף לשיבוש החקירה הפלילי נגדו. למרות זאת, כמצוות הדין, בית המשפט תמיד בוחן חלופות שהן פחות פוגעניות ממעצר. כך גם במסגרת פסק דין שניתן בבית המשפט העליון, שאותו נסכם בקצרה, לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים, כדלקמן:

עובדות המקרה:

עובדות המקרה, עוסקות בערר אשר הוגש לבית המשפט העליון, על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין בש"פ 3322/18 מדינת ישראל נגד אדם איסמעיל, שבה מיוחסות כנגד המשיב, עבירות מין קשות ובהן אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות ומעשים מגונים בנסיבות מחמירות. כל אלה – בעת שהמשיב "שמר" על המתלוננת, לבקשת הוריה.

יש לציין כי המתלוננת סובלת מליקויים קוגניטיביים. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, זאת בהתבסס על תשתית ראייתית רחבה כנגד המשיב וכי העבירות המיוחסות הן עבירות מין ב"רף גבוה", דבר המקים עילת מעצר מובהקת.

בית המשפט הורה על הכנת תסקיר בעניינו של המשיב, שבו נמסר כי המשיב מתקשה לקחת אחריות, התנהגותו פורצת גבולות וכי הפיקוח עליו יהיה קשה ויתקשו לעמוד במשימה. לנוכח האמור, נמסר משירות המבחן, כי לא ימליצו על חלופת מעצר. למרות כל אלה, החליט בית המשפט המחוזי, על חלופת מעצר, אשר תיושם במעצרו של המשיב באזוק אלקטרוני ובפיקוח פקחים.

במסגרת נימוקו, קבע בית המשפט המחוזי, כי החלופה רחוקה ממקום שהות המתלוננת, וכן הוסיף שהניצול היה "באטמוספירה ייחודית של ניצול לכאורה של יחסי אמון מיוחדים וקרובים", ועל כך שלמשיב אין עבר בעבירות מין. לטענת העוררת, שהיא המדינה, יש להורות על מעצר עד תום ההליכים, אם או בלי תסקיר וכי קיימת מסוכנות גבוהה, לנוכח המעשים המיוחסים למשיב. כמו כן, המדינה טענה כי למשיב יש עבר פלילי, אומנם לא בתחום עבירות מין, אבל כזה שמטיל ספק באמונו של המשיב – אמון כזה רלוונטי ליכולת המשיב לעמוד בתנאי אזוק. בנוסף, נתוניהם של המפקחים, מעלים תהיות ביחס ליכולתם כאן. מצדו של בא כוח המשיב, נאמר שאין תשתית ראייתית מספקת בתיק האמור וזוהי אחת הסיבות שהובילה את בית המשפט המחוזי להורות על חלופת מעצר.

נימוקיו של בית המשפט:

מדבריה של כב' השופטת ע' ברון אין בטענת המשיב בסיס, באומרו כי קביעת חלופת המעצר, מראה כי לא קיימת תשתית ראייתית. לדבריה, העבירות המיוחסות למשיב, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, בהתאם לסעיף 21 (א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו– 1996(להלן: "החוק"): "הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום לצוות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, ובכלל זה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, אם מתקיים אחד מאלה: (1)בית המשפט סבור, על סמך חומר שהוגש לו, כי נתקיים אחד מאלה: (ג) הואשם הנאשם באחד מאלה: (4) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם".

ההלכה הקיימת הינה כי גם בעבירות המקימות חזקת מסוכנות, על בית המשפט לבחון כיצד ניתן למצוא חלופה פוגענית פחות ממעצר. דעתה של השופטת ע' ברון, בשונה מההחלטה בבית המשפט המחוזי, היא שהמעשים המיוחסים למשיב, הינם תוך ניצול יחסי קרבה, ובטח שלא כאלה שעומדים לטובתו (ראה תיאור בית משפט מחוזי, "אטמוספירה ייחודית"). בנוסף, היא מוסיפה את מסקנותיהם של שירותי המבחן, ההפוכות להחלטת בית משפט קמא, ומזכירה שהתסקיר משמש לעזר ואינו קובע את החלטת בית המשפט, אך על מנת לסטות מתסקיר שלילי שכזה, נדרשים טעמים כבדי משקל. כמו כן, היא מוסיפה שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לאישיותו של המשיב ולא לאישיות המפקחים. התוצאה של פסק הדין היא בהפיכת החלטת בית המשפט המחוזי, קבלת הערעור וכי המשיב יישאר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

סיכום:

במצבים בהם קיימת חזקת מסוכנות, אלו המנויים הסעיף 21 לחוק, לכאורה מחייבים במעצר עד תום ההליכים של חשוד. יש לציין כי לבית המשפט קיימת החובה לבחון כל מקרה לגופו, גם במקרים שבהם קיימת חזקת מסוכנות גבוהה, זאת על מנת למצוא, במקרים המתאימים לכך, חלופת מעצר פוגענית פחות.

כמו כן, לגבי תסקיר שירות מבחן, יש להכיר כי התסקיר מהווה המלצה ואינו מחייב את בית המשפט, אם כי כאשר מדובר בתסקיר חד משמעי, כדי לסתור את האמור בתסקיר, על בית המשפט להציג טיעונים כבדי משקל לכך. לאור כל האמור ובכל התמודדות במשפט הפלילי, מומלץ להיוועץ בעורך דין פלילי.